הבלדה לזהבי ושלושת הדובים
(מבוסס על סיפור עם על היפהפייה הנרדמת... בשירותים, כשלראשה כיפה אדומה)
בהתיישבות עובדת בפאתי טבעון
הכירו דן ומרים ואהבו המון
היא עם טולסטוי הסתירה את עומק המחשוף
ודן, היא האמינה – יוגב ופילוסוף.
עברו ימים והנה, רופא ההתיישבות
הבחין שהגברת פתחה בהתעברות.
עשה בדיקות וחקר עד שראה ברור
שלגבירה בבטן, יש סך הכול... שרשור.
אבל היום הגיע והיא כבר כמו חבית
ובחוזקה הניפו אותה למשאית
אך איך כשהניחוה, המשאית קרסה!
ואז באוטובוסים לבית חולים נסעה.
היא רק ירדה ותכף החלה הלידה
יצא אז שרשורנו ואחריו... ילדה.
ההפתעה רועשת אך לא איבדו ריכוז
ובקול רם הכריזו - נולדה לידת… עכוז!
ביופייה האירה את בית הילדים
(ובצעקותיה העירה גם שלדים)
החלה צעדיה בין ג'וקים לפרדות
מאז כל איש יודע – אוהבת היא חיות!
האב, מרכז אירופה, ניהל החשבונות
ובקצוות העין מדד את הבנות
האם זרקה את טולסטוי ובמקומו טוותה
את רכילות המשק (שגם כלל אותה?)
את הילדה הניחו בבית הילדים
שם היא תגדל כפרח יפה בין החוחים
שם במקום לימדוה את פלא הבריאה
ומה מבדיל אצלנו בין קוק לקוקייה
האב שבגולני עשה את חובתו
ובאילת ליווה גם את דגל הדיו
הגיח לו הביתה, מייד עם השחרור
והופ, נולדה גם אפרת, הפעם בלי שרשור…
המשפחה מורחבת, עזור נא כאן האל
הניפה פעמיה לעמק יזרעאל
ושם בצריף רעוע, מלא בזיקיות
הוכיחה שוב מיכלי, אוהבת היא חיות…
מין אהבה כזאתי של כל המשפחה
קחו לדוגמה את אימא, נחש היא ראתה
ובאחת הניפה מקוש מקושותיים
וככה היא השביתה לכפר את כל המים
ואבא דן, נמאס לו מאיזו נמייה
שבלילות עשתה לו שמות בשפנייה
בלילה הוא ארב לה עם הרובה הכן
אבל בסוף ירה הוא בכלב של שכן...
עוברות שנים, והינה אצים הירחים
ושבועות ביעף כמו של ציפור חולפים
והילדה גדלה לה בין רפת לאורווה
ושם היא מתיידדת עם כל עוטי פרווה
הגיע יום בית ספר, יום מר כלענה
בית ספר שנמצא לו בגבע הקבוצה
רק שתסכים ללכת הבטיחו לה בבונים
אבל בבית הספר פגשה היא רק ... "גבונים"
וכך היו שרים לה כל בוקר למיטה
כדי שהיא תיאות כבר ללכת לכיתה:
מיקסי, זה מאוחר מאד
מיקסי, זה לא יכול להיות,
מיקסי, קדימה מיקי,
חדלי לבכות, קבלי מכות...
קהל נכבד הרשו נא לחסוך לכם זמנים
ולדלג ביעף על שלל השחקנים
כמו האחות, הסבתא, דודים וגם מורים
המספקים ביחד עוד אלך סיפורים
אז יום אחד בו אהוד גידל את הפלולה
המשפחה שלנו הגיעה לעפולה
כי אבא דן שלנו בצעד לא נמהר,
הפך לחשבונטור של סלק הסוכר
תגידו, מה עפולה, מה שם לעזאזל?
עפולה? זה החור בקצה של הסרגל!
מקום חמוד עפולה, אמנם מלא חולדות,
ושם השם "כוס עמק" הוא שם בית היולדות
אבל גם את עפולה עזבו לבינתיים
ובצלו של ערב, דילגו לגבעתיים
זו עיר עם פרספקטיבה ועם פרופיל חביב
אתה חושב "כאילללו" אתה בתל אביב
שם בצניעות וטוהר כמקובל אצלה,
מיכל המתבגרת בקושי התפשרה
במקום העז עזיזה והכבשה תמרה
היא הסתפקה בציפי, בברוריה ובשרה.
למרות שגם מושיקו הסוס היה חסר,
לי לא זכור שום יוסי, עמירם או אבנר…
הלימודים הגידו, למי הם לא קשים?
לספור רוצים ממנה, אפילו חישובים
וזה עם ערבית גם, כזה דגנרט
מה הוא רוצה ממנה, דיבור כמו עראפט?
אז אבא דן מגיע, מרגיע המורים
ובכניעה יושב הוא לילות וגם ימים
והילדה עוברת שנה ועוד שנה
מעט בגרות והנה, הגענו לצבא.
ובצבא החברה עוברים מולה בסך
והיא כל כך ילדונת עם לב עדין ורך
והם גבוהים כארז, יפים וחסונים
וכל אחד מוריד לה הלב לתחתונים
קחו למשל את יוסי, מ"פ כזה חתיך
הוא רק נושם והינה, אבד לך הנתיך
עיניה מלטפות לו כל שריר וזה קשה
ומתמקדות לפתע בגיד של הנשה…
והגברים בצוות – באלה הימים
חמשיר כתבו עליה וככה הם אומרים:
הייתה אחת שמה גזית
שאכלה כל היום סוכרזית
לרזות היא חפצה, אך שמנה כמו פצצה
והוטלה ממטוס בחזית
ושערה צימח בצבע החמה
גלים- גלים רוחש הוא כרוח בקמה
זקופה היא נעמדת כמו אלילות יוון
בגאווה יוקדת, חבל לך על הזמן…
והוא, עולה חדשדש מארץ הדובים
תלמיד תיכון פתטי עם ראש מלא זבובים
דובים? זבובים אמרתם? אולי זו הסיבה
הרי זכור מקודם, חיות היא אהבה…
ראשית, עבר אודישן, כמו ללהקה,
השמיעה לו קונצרט והראתה תמונה
מייד זיהה צ'יקובסקי – קשה להאמין
ובתמונה – עוגונת (הרי בזה הבין)
עמד אתה כל ערב בשער הבסיס
זיין לה את המוח – אבוי איזה תכסיס
עד שסוף – סוף הבינה שיוסי המ"פ
אולי יעבור אודישן בעוד איזה נושא…
אז יום אחד העיפה את דובי ברברני
וכך חזרה ליוסי, לדויד ולדני
עוברות שנים, והינה אצים הירחים
אך אף אחד מאלה פשוט לא נדבקים
לא ברווזון, לא נשר, לא עטלף – טייס
אפילו לא אלפקה או פודל לא נכנס
הכול יבש אבוי לה עד שביום פורים
היא שוב פגשה בדובי ההוא מלפנים
ואז, כצעד טקטי היא את היד שלחה
ואת ידה החליקה בין שערות פרווה
את התפרים נועצת אל תוך הבשרים
(אותם כבר לא עוזבת 36 שנים…)
הם התחתנו ושמה מתחת לחופה
נשבע לה שבסוף – גם היא תהיה דובה
והפיות פיזרו שם פעמוני שנהב
ומלאכים הפיחו הילות עוטות זהב
ועוד משחקים הם באור וגם בצל
הופ – הופ וכבר נולדה לה דובה קטנה – יעל
ועוד יעל זוחלת במעלה ההר
הופ – הופ ועוד נולדה לה, דובה קטנה – תמר
ובכן אחיי, הרשו לי דילוג על השנים,
היום מדאם זהבי היא דובה בת ששים
והדובות שלנו גדלו ואף פרחו
תפשו לאיזה פרייר "פרווה" והתחתנו
ובשנים האלה – פה לא מאמינים
החלו בינתיים לזרום הדובונים
ויחד כאן כולנו כוס של שיכר נרים
הידד לדובה מיכל כולנו שואגים
(מבוסס על סיפור עם על היפהפייה הנרדמת... בשירותים, כשלראשה כיפה אדומה)
בהתיישבות עובדת בפאתי טבעון
הכירו דן ומרים ואהבו המון
היא עם טולסטוי הסתירה את עומק המחשוף
ודן, היא האמינה – יוגב ופילוסוף.
עברו ימים והנה, רופא ההתיישבות
הבחין שהגברת פתחה בהתעברות.
עשה בדיקות וחקר עד שראה ברור
שלגבירה בבטן, יש סך הכול... שרשור.
אבל היום הגיע והיא כבר כמו חבית
ובחוזקה הניפו אותה למשאית
אך איך כשהניחוה, המשאית קרסה!
ואז באוטובוסים לבית חולים נסעה.
היא רק ירדה ותכף החלה הלידה
יצא אז שרשורנו ואחריו... ילדה.
ההפתעה רועשת אך לא איבדו ריכוז
ובקול רם הכריזו - נולדה לידת… עכוז!
ביופייה האירה את בית הילדים
(ובצעקותיה העירה גם שלדים)
החלה צעדיה בין ג'וקים לפרדות
מאז כל איש יודע – אוהבת היא חיות!
האב, מרכז אירופה, ניהל החשבונות
ובקצוות העין מדד את הבנות
האם זרקה את טולסטוי ובמקומו טוותה
את רכילות המשק (שגם כלל אותה?)
את הילדה הניחו בבית הילדים
שם היא תגדל כפרח יפה בין החוחים
שם במקום לימדוה את פלא הבריאה
ומה מבדיל אצלנו בין קוק לקוקייה
האב שבגולני עשה את חובתו
ובאילת ליווה גם את דגל הדיו
הגיח לו הביתה, מייד עם השחרור
והופ, נולדה גם אפרת, הפעם בלי שרשור…
המשפחה מורחבת, עזור נא כאן האל
הניפה פעמיה לעמק יזרעאל
ושם בצריף רעוע, מלא בזיקיות
הוכיחה שוב מיכלי, אוהבת היא חיות…
מין אהבה כזאתי של כל המשפחה
קחו לדוגמה את אימא, נחש היא ראתה
ובאחת הניפה מקוש מקושותיים
וככה היא השביתה לכפר את כל המים
ואבא דן, נמאס לו מאיזו נמייה
שבלילות עשתה לו שמות בשפנייה
בלילה הוא ארב לה עם הרובה הכן
אבל בסוף ירה הוא בכלב של שכן...
עוברות שנים, והינה אצים הירחים
ושבועות ביעף כמו של ציפור חולפים
והילדה גדלה לה בין רפת לאורווה
ושם היא מתיידדת עם כל עוטי פרווה
הגיע יום בית ספר, יום מר כלענה
בית ספר שנמצא לו בגבע הקבוצה
רק שתסכים ללכת הבטיחו לה בבונים
אבל בבית הספר פגשה היא רק ... "גבונים"
וכך היו שרים לה כל בוקר למיטה
כדי שהיא תיאות כבר ללכת לכיתה:
מיקסי, זה מאוחר מאד
מיקסי, זה לא יכול להיות,
מיקסי, קדימה מיקי,
חדלי לבכות, קבלי מכות...
קהל נכבד הרשו נא לחסוך לכם זמנים
ולדלג ביעף על שלל השחקנים
כמו האחות, הסבתא, דודים וגם מורים
המספקים ביחד עוד אלך סיפורים
אז יום אחד בו אהוד גידל את הפלולה
המשפחה שלנו הגיעה לעפולה
כי אבא דן שלנו בצעד לא נמהר,
הפך לחשבונטור של סלק הסוכר
תגידו, מה עפולה, מה שם לעזאזל?
עפולה? זה החור בקצה של הסרגל!
מקום חמוד עפולה, אמנם מלא חולדות,
ושם השם "כוס עמק" הוא שם בית היולדות
אבל גם את עפולה עזבו לבינתיים
ובצלו של ערב, דילגו לגבעתיים
זו עיר עם פרספקטיבה ועם פרופיל חביב
אתה חושב "כאילללו" אתה בתל אביב
שם בצניעות וטוהר כמקובל אצלה,
מיכל המתבגרת בקושי התפשרה
במקום העז עזיזה והכבשה תמרה
היא הסתפקה בציפי, בברוריה ובשרה.
למרות שגם מושיקו הסוס היה חסר,
לי לא זכור שום יוסי, עמירם או אבנר…
הלימודים הגידו, למי הם לא קשים?
לספור רוצים ממנה, אפילו חישובים
וזה עם ערבית גם, כזה דגנרט
מה הוא רוצה ממנה, דיבור כמו עראפט?
אז אבא דן מגיע, מרגיע המורים
ובכניעה יושב הוא לילות וגם ימים
והילדה עוברת שנה ועוד שנה
מעט בגרות והנה, הגענו לצבא.
ובצבא החברה עוברים מולה בסך
והיא כל כך ילדונת עם לב עדין ורך
והם גבוהים כארז, יפים וחסונים
וכל אחד מוריד לה הלב לתחתונים
קחו למשל את יוסי, מ"פ כזה חתיך
הוא רק נושם והינה, אבד לך הנתיך
עיניה מלטפות לו כל שריר וזה קשה
ומתמקדות לפתע בגיד של הנשה…
והגברים בצוות – באלה הימים
חמשיר כתבו עליה וככה הם אומרים:
הייתה אחת שמה גזית
שאכלה כל היום סוכרזית
לרזות היא חפצה, אך שמנה כמו פצצה
והוטלה ממטוס בחזית
ושערה צימח בצבע החמה
גלים- גלים רוחש הוא כרוח בקמה
זקופה היא נעמדת כמו אלילות יוון
בגאווה יוקדת, חבל לך על הזמן…
והוא, עולה חדשדש מארץ הדובים
תלמיד תיכון פתטי עם ראש מלא זבובים
דובים? זבובים אמרתם? אולי זו הסיבה
הרי זכור מקודם, חיות היא אהבה…
ראשית, עבר אודישן, כמו ללהקה,
השמיעה לו קונצרט והראתה תמונה
מייד זיהה צ'יקובסקי – קשה להאמין
ובתמונה – עוגונת (הרי בזה הבין)
עמד אתה כל ערב בשער הבסיס
זיין לה את המוח – אבוי איזה תכסיס
עד שסוף – סוף הבינה שיוסי המ"פ
אולי יעבור אודישן בעוד איזה נושא…
אז יום אחד העיפה את דובי ברברני
וכך חזרה ליוסי, לדויד ולדני
עוברות שנים, והינה אצים הירחים
אך אף אחד מאלה פשוט לא נדבקים
לא ברווזון, לא נשר, לא עטלף – טייס
אפילו לא אלפקה או פודל לא נכנס
הכול יבש אבוי לה עד שביום פורים
היא שוב פגשה בדובי ההוא מלפנים
ואז, כצעד טקטי היא את היד שלחה
ואת ידה החליקה בין שערות פרווה
את התפרים נועצת אל תוך הבשרים
(אותם כבר לא עוזבת 36 שנים…)
הם התחתנו ושמה מתחת לחופה
נשבע לה שבסוף – גם היא תהיה דובה
והפיות פיזרו שם פעמוני שנהב
ומלאכים הפיחו הילות עוטות זהב
ועוד משחקים הם באור וגם בצל
הופ – הופ וכבר נולדה לה דובה קטנה – יעל
ועוד יעל זוחלת במעלה ההר
הופ – הופ ועוד נולדה לה, דובה קטנה – תמר
ובכן אחיי, הרשו לי דילוג על השנים,
היום מדאם זהבי היא דובה בת ששים
והדובות שלנו גדלו ואף פרחו
תפשו לאיזה פרייר "פרווה" והתחתנו
ובשנים האלה – פה לא מאמינים
החלו בינתיים לזרום הדובונים
ויחד כאן כולנו כוס של שיכר נרים
הידד לדובה מיכל כולנו שואגים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה