אַת וַאנִי

אַת וַאנִי

שוֹרְשֵי שֵיעָר שֶלָךְ וְגַבּותַיי, כַאִילוּ נולְדוּ מְאותָה אֵם,
סוֹפְרִים לָנו בְּצַחותָם אֶת הַחָסֵר וְגַם אֶת הַשָלֵם.
שְבִילֵינו הוֹתִירוּ סִימָנָם בְּתוֹך עָנָן הֶאָבָק שֶל הַחַיים,
עֵת מָשַכְנוּ בְּיחַד וּלְחוּד בְּכּל הָעוּלִים

הִשְלִים מָשַב הַזְמָן סִימֵן תַלְמֵי בִינָה עַל פַּרְצוּפֵנוּ
אחוֹרָה נִתְבּוֹנֵן וְנִתְמָה, הַנִתְמַלֵא חלוֹמֵנוּ,
הָאִם כֹל עוֹל ועוֹל שֶעלִינוּ הוּשְמוּ, מָשַכְנוּ בַּהֵם כִּדְוַוי?
וְהָאִם לְאַחַר מַעשֶה, כָּרִינוּ שְבִילֵנוּ, בַּמָקוֹם שֶהָיָה כְּדָאִי.

אַבָל מַשַב הַזְמַן צָרָב וְעֵיִנֵי זִיכְרוֹנֵנו נֶחְרֱכוּ
וּמַה שֶנֱחְרָט הֵם הַבּוֹרוֹת וְהַמַהַמוֹרוֹת בַּהֵן רַגְלֶנוּ הָלְכוּ
וּפֹה וְשָם טִיפוֹת שֶל מֶתֶק שֶנֵאֱסַף אַך בְּרִגְעֵי הֵבְזֵק
אַשֶר אִיחָה שִבְרֵי הָלִיכָה וְהָסְדָקִים שֶבּנֶפֶש חִיזֵק

וּבְּאוֹתָם שְבִילִים, רְתוּמִים וְרָצִים, אָנוּ שִילַחְנוּ יַד לֶאֶחוֹז זֵה אֶת זוֹ
הֶחֱזַקְנוּ חָזָק עָד כִּי אֶצְבֶּעוֹתֵינוּ הִלְבִּינוּ וְלֹא חַשְנוּ עוֹד אִם הוּזְזוּ
וְאִיש מֵאִתָנוּ לֹא חָלַם לְאַפְשֵר לַאַחֵר
לָנוּד, גַם אִם בְּחוּלְשַת רֶגַע, לָנוּד הָיָה בּוֹחֵר.

וּבַּיָד הַשְנִייָה, לִיטַפְנוּ וּנִיקִינוּ עֶלְבּוֹן וּמַכְאוֹב
וּבִּשְבִיל הַשֶנִי, אֶת כֹּל הַקְדוֹשִים הֶעֱלֵינוּ בָּאוֹב
אַרְבָּעִים שְנוֹת מַבָּטִים הַמְרָפְאִים דְאָבָה
אַז הַגִידִי אַת, אִם זוֹ אֵינָה אהָבָה...