יום חמישי, 11 ביוני 2009

הַתְמוּנָה

הַתְמוּנָה


אַנִי מַבִּיט בְּתמוּנָתָהּ מִלִפְנֵי מ' שָנִים וְלא מַאמִין
שְעֵרָה הַגַלִי וְגוּפָה הַתָמִיר הִכּוּ אוֹתִי כְּבָר אַז בְּסַנְווֵרִין,
אֶת נְעוּרֶיה הֶעֱנִיקָה לִי כְּאִילוּ מִכַּד שֶהִיא יָצְקָה,
וַאנִי כֹּל טִיפוֹתֵּיהָ שָתִיתִי דָקָה אַחָר דָקָה.

וַאנִי מַגְבִּיהָ הַמַבַּט, רוֹאֵה אוֹתָה, וְהִיא עתִירַת מִידוֹת,
כֵּיצַד מֵהַיַלְדָה שֶל אַז, צָמְחָה גְלַדְיוֹלָה שֵכַּזֹאת?
מַה הַסָם שֶחִיזֵק לֵב עַדִין וְהַפָכוֹ לְלֵב מַענִיק,
מַה יֵש בַּה הַיוֹם, שֶמִמֶנוּ אַף פַּעַם לֹא שָבַעתִי מַסְפִּיק?

הַאִם זֶה הַרָצוֹן לִיצוֹר בְּעֵט וּבְּמִכְּחוֹלִים
עַל נְייָר, בַּד וְקַרְטוֹן, בְּמָצָגוֹת, וְהַכּוֹל בִּנְחַלִים?
הַאִם אֵלֶה סְפָרַייךְ, שֶלֹא בָּרוּר מַה קָדַם, הַאִיוּר אוֹ הַכְּתִיבָה?
אוֹ אוּלַי בַּסַקְרָנוּת וְהַרָצוֹן לִבְלוֹעַ אֶת כֹּל הַעוֹלָם בְּאַהבָה.

כִּי לְעִתִים אַנִי מַבִיט בַּך תוֹך כְּדֵי אוֹפֵּרָה אוֹ תֵּיאַטְרוֹן,
וְעַל פָּנַייִךְ נְסוּכָה הִילָה שֶל צוֹעֶקֶת "תוֹדָה" בְּמלוֹא הַגָרוֹן,
כְּאִילוּ הַבּוֹרֵא עָשָה רַק עבוּרֵך אֶת עוֹלָמוֹ לְדוֹרוֹן
אַת בְּכֹל רֶגַע, מוּכָנָה לְהוֹדוֹת לוֹ עַל כַּך בְּרוֹן.

אין תגובות: