מבצע "תאנים"
זו היתה הפעם הראשונה שיצאתי את גבולות המדינה במכונית. טוב, הזחל"ם ההוא לא היה בדיוק אוטו רגיל אבל להגדרתי זו, ענה במדויק. השיירה הובילה אותנו לחצר ובה מספר בניינים, כאשר הגדול מביניהם היה מבנה אבן בן שתי קומות, מקומר ועטור עמודים כדרכם של בניינים כנסייתיים. שורת עצי תאנה הייתה לגדר המתחם. הימים ימי אוגוסט ועצי התאנה היו מלאי פרי בשל. המקום היה בסך הכל יפה להפליא, עומד בסטירה למטרות בגללן נשלחנו לפקודו.
כל זה קרה סמוך מאד למועד הקמת הגדוד. אני השייך למפקדת הגדוד, צורפתי לאחת הסוללות שלנו על מנת לסייע להם במשימתם. מרבית החיילים היו מוסבים או עולים חדשים שהוכשרו זה עתה למקצועות התותחנות. גם חלק מהקצינים זה עתה סיימו קורס הסבה, אבל הבעיה העיקרית הייתה מחסור בסמלים בתפקידים השונים. כך מצאתי את עצמי ממלא מספר לא מועט של תפקידים בהם חסרו אנשי מקצוע.
הימצאותו העצמאית של כוח קטן בשטח אויב, כאשר רמת החיילות הכללית "טעונה שיפור", הינה חוויה שאיננה מהמומלצות. גם התעסוקה המבצעית עצמה איננה הנושא שבו ברצוני לעניינך הקורא. וכי מדוע שתתעניין לאן ירינו בתותחים אם ממילא מאז ועד עתה התותחים ירו כבר כל כך הרבה עד כי היריות שלנו דאז נשכחו מזמן.
לכל האווירה הפסטורלית הזו, שכללה בניינים כנסייתיים עם חצר ותאנים יש להוסיף אמנם את היתושים. הם היו ענקיים. עד כדי כך גדולים ואלימים היו, שכל המשחות המיועדות להרחיקם, זו הריחנית מהבית וזו המסריחה המסופקת על ידי הצבא, לא הצליחו להרשים חיות טרף אלה. עם רדת החשכה, היינו מתכרבלים ושקי שינה חורפיים ומכסים באימה את ראשינו ועוד מוסיפים היינו שמיכה ואז, עוד בטרם הספקנו לעצום עינינו העייפות, להקת יתושים בשרניים, רעבים, תעבי דם ומרושעים הייתה יורדת עלינו מבעד לכל המיגון הזה, עד כי אוזנינו היו מהדהדות מרעש המנועים, מפילוח הבשר ומזעקות השכנים. רק איש אחד, אבוקסיס שמו התנשא מעל כולנו. ידידי אבוקסיס, רב סמל המרפאה, היה איש גדול ממדים ועדין נפש שניכון בתכונה אנטי-יתושית מופלאה ומשחררת גם יחד. הוא היה נוחר. לא סתם נוחר הייתי אומר, כפי שלא סתם קראנו לו "המנסרה". קולות נחירתו היו שייכים לקולות של עולם הדמיון. קודם כל, הוא היה נושם אוויר אל ריאותיו הענקיות ברעש של מנוע במשאית ישנה בעת תאוצתו, בעיקר כאשר אחד המצתים איננו פועל, ואולי של מפולת סלעים בהרי הדולומיטים. נשיפתו, לעומת זאת, הייתה חדה וארוכה כצפירתה של אניית הטייטניק לפני צאתה להפלגה. שום דבר לא דמה לנחירותיו של ידידי אבוקסיס, אפילו לא נחירותיו של לזן חברי, קצין ניהול האש שלנו שהיה ידוע כ-"נחרן בלתי נלאה".
וכיצד תשאלוני, השפיעו נחירותיו של אבוקסיס על היתושים הרשעים שלנו? ובכן, יש המוכנים להישבע (ואני ביניהם) שראו במו עיניהם, אלפי יתושים הנשאבים אל תוך לועו של אבוקסיס בעת שאיבת האוויר – דבר אשר גם הקנה לו את השם "הובר" על שם שואב האבק הידוע, ועוד אלפים אחרים מועפים בבושת פנים אלפי מילין בעת נשיפתו, ובזכות זה קראנו לו גם "התותח".
"המנסרה-הובר-התותח" הושם לישון במסדרון שחיבר את דלת הכניסה עם אולמות השינה שלנו וכך חשבנו להשיג מספר יעדים: קודם כל, קצת שקט, אבל גם את הרחקת היתושים מאיתנו, הישנים באולם השינה המרכזי, ואם אפשר, גם הגברת השמירה על הישנים, וכי מי יעיז - חשבנו – להיכנס למקום כל כך רועש ומפחיד?
אבוקסיס היה מפקח של בתי ספר תיכוניים דתיים בצפון הארץ, איש משכיל ומעניין מאין כמוהו ועוד נחזור אליו בהמשך סיפורנו.
גם פרספר, רב סמל המטבח שנשלח לבשל לסוללה, נמצא כדמות מרתקת ביותר. כאזרח, פרוספר עבד בתור שומר בשער התעשייה האווירית ובמילואים, הוא העסיק את הטלפון בדברו אין ספור שעות עם ז'קלין זוגתו, בהגה דומה להפליא לשיר הטלפון הידוע. הידע והנחישות שלו בענייני אוכל, הותירו אותנו רעבים מחד ובה בעת, לא היטיבו עם לקיבתנו ולכן, ניצלנו חופשה ראשונה ועשינו לשחרורו המוקדם. מילא למות מרעב, אבל לסיים בגלל קלקולי קיבה? – חשבנו. כך, ביום בהיר אחד, מצאנו עצמנו אבוקסיס ואנוכי, במטבח הסוללה וכאן מתחיל גם סיפורנו זה.
ראשית דבר, ערכנו חיפוש יסודי במחסני המטבח ומצאנו אוצרות אמיתיים. עשרות רבות של שימורי בשר וירקות, ירושה מבורכת מאין ספור מנות קרב שעברו כנראה במקום זה. שקים מלאי קטניות מיובשות ואורז עמדו מוחבאים מעין. כמות מרשימה של תבלינים, ומה לא? בחישוב מהיר הבנו שאם לא נקבל כלל אספקה עד סוף המילואים, נסתדר טוב למדי עם מה שמצאנו במחסנים. מעודדים, יצאנו החוצה והתיישבנו על ספסל, וכמו שישבו כך נפלו עינינו על שפע פרי התאנים שבסביבתנו ומייד הבנו מה שפר חלקנו.
מאותו היום, ערכנו תורנויות יומיות לעבודות מטבח ולקטיף התאנים. לא היה צורך לרשום אנשים לתורנויות אלה כלל, תמיד נמצאו מתנדבים ועוד רבו על הכבוד לעבוד אתנו. לבוקר, הכנו להם ריבת תאנים ולצוהריים עשינו להם תאנים ממולאות בבשר, בישלנו להם צלי בתאנים, קינחנו להם עם תאנים בסירופ ואף עם תאנים ביין, אחרי שנהג אחד "השיג" לנו יין ממקום שאסור להזכיר. בערב, הוספנו להם תאנים לסלט ירקות ולקפה הגשנו עוגת תאנים. אבל לא רק על התאנים חיינו. בנוסף, השבחנו במובן את איכות האוכל ואת כמותו גם באמצעות אוצרות המחסנים שמצאנו קודם לכן, אבל האטרקציה של שרות המילואים ההוא נשארה התאנים.
הצלחתנו היתה מוחלטת. הקהל היה לרגלינו וידידי אבוקסיס החליט לנצל את המומנטום ולעשות מעשה. הוא ארגן מפגשים יומיים בהם חיילי הסוללה כונסו להשמעת הרצאות בענייני דיומא מפי חיילים אחרים, על פי העניין. ההשתתפות הייתה מלאה. צריך להבין מעט את המכלול האנושי של אותה סוללה על מנת לקלוט את גודל המעמד ואת הטוטליות שבהקשבה. איש לא נעדר ואיש גם לא ניסה להתחמק וכל זה בזכות מה? תאנים כמובן (וגם האיום שמי שלא בא, הולך לישון עם אבוקסיס…).
השמש של חודש אוגוסט יקדה עלינו והעבודה בעבורה נשלחנו למקום ההוא הפכה קשה ומייגעת. קרה ונאלצתי לרוץ בין העמדה בה הוצאתי נתוני ירי לתותחים לבין המטבח בו הפכתי שניצלים לצהרים, וחזור חלילה. מפקד הגדוד ביקר יום אחד את כוחותיו וזכה לאירוח של חמישה כוכבים ואני, כמעט והועברתי לשרת במטבח הגדוד. רק ברגע האחרון הצליח מפקד הסוללה לשכנעו שהצהרתי על שבחיי האזרחים אני עובד כטבח, נובעת מחוש הומור המשונה שלי, שאפילו אני עצמי מתקשה להבין לפעמים. מפקד הגדוד עזב ואחרי זמן מה התחלף וגם זה שאחריו התחלף ואני שרתתי בגדוד זה, ביחד עם חברים נפלאים, עוד כארבע עשרה שנים נוספות.
היום זקנתי והצבא שלחני הביתה לאחר כבוד ואני מתגעגע מאד לכל תקופת שירותי ומתוכה. לא אשכח במהרה את שרות המילואים ההוא. אמנם ידידי אבוקסיס כשל בחשובה שבמשימותיו – נחירותיו לא הבריחו את חיילי המשטרה הצבאית שבאו לחפש סיגריות ללא מכס לפני חזרתנו למולדת. הוא גם הוסיף מספר קילוגרמים להיקפו ויש אומרים שבזכות זה, החיילים שהחליפונו קיבלו שטח משוחרר מיתושים. זכות זו, עמדה לו בגדוד שנים רבות. אינני יודע היכן אתה היום אבוקסיס, אבל אני אוהב אותך ומעריץ אותך יא-"מנסרה" מאז ועד היום הזה.
ובאשר לתאנים, הרי לכם ממטבחו של גדודי הצה"לי, מתכון תאנים חלבי:
קלף שלוש תאנים לסועד ( שפוך מים רותחים על התאנים עד לכיסויים, המתן דקה, סנן וקלף). חתוך התאנים לרבעים.
- אם אתה חייל בשדה וקצת ברנדי מצוי בכליך, ערבב גביע שמנת או גביע אשל או גביע גיל או חצי גביע קוטג' עם שתי כפות ברנדי וכף סוכר ושפוך כל זה על התאנים.
- אם אתה נהנתן, ערבב גביע שמנת חמוצה עם שתי כפות ליקר תפוזים כל שהוא, ושפוך על התאנים.
אל תשכחו לקשט עם פלחי תאנים. בתאבון.
זו היתה הפעם הראשונה שיצאתי את גבולות המדינה במכונית. טוב, הזחל"ם ההוא לא היה בדיוק אוטו רגיל אבל להגדרתי זו, ענה במדויק. השיירה הובילה אותנו לחצר ובה מספר בניינים, כאשר הגדול מביניהם היה מבנה אבן בן שתי קומות, מקומר ועטור עמודים כדרכם של בניינים כנסייתיים. שורת עצי תאנה הייתה לגדר המתחם. הימים ימי אוגוסט ועצי התאנה היו מלאי פרי בשל. המקום היה בסך הכל יפה להפליא, עומד בסטירה למטרות בגללן נשלחנו לפקודו.
כל זה קרה סמוך מאד למועד הקמת הגדוד. אני השייך למפקדת הגדוד, צורפתי לאחת הסוללות שלנו על מנת לסייע להם במשימתם. מרבית החיילים היו מוסבים או עולים חדשים שהוכשרו זה עתה למקצועות התותחנות. גם חלק מהקצינים זה עתה סיימו קורס הסבה, אבל הבעיה העיקרית הייתה מחסור בסמלים בתפקידים השונים. כך מצאתי את עצמי ממלא מספר לא מועט של תפקידים בהם חסרו אנשי מקצוע.
הימצאותו העצמאית של כוח קטן בשטח אויב, כאשר רמת החיילות הכללית "טעונה שיפור", הינה חוויה שאיננה מהמומלצות. גם התעסוקה המבצעית עצמה איננה הנושא שבו ברצוני לעניינך הקורא. וכי מדוע שתתעניין לאן ירינו בתותחים אם ממילא מאז ועד עתה התותחים ירו כבר כל כך הרבה עד כי היריות שלנו דאז נשכחו מזמן.
לכל האווירה הפסטורלית הזו, שכללה בניינים כנסייתיים עם חצר ותאנים יש להוסיף אמנם את היתושים. הם היו ענקיים. עד כדי כך גדולים ואלימים היו, שכל המשחות המיועדות להרחיקם, זו הריחנית מהבית וזו המסריחה המסופקת על ידי הצבא, לא הצליחו להרשים חיות טרף אלה. עם רדת החשכה, היינו מתכרבלים ושקי שינה חורפיים ומכסים באימה את ראשינו ועוד מוסיפים היינו שמיכה ואז, עוד בטרם הספקנו לעצום עינינו העייפות, להקת יתושים בשרניים, רעבים, תעבי דם ומרושעים הייתה יורדת עלינו מבעד לכל המיגון הזה, עד כי אוזנינו היו מהדהדות מרעש המנועים, מפילוח הבשר ומזעקות השכנים. רק איש אחד, אבוקסיס שמו התנשא מעל כולנו. ידידי אבוקסיס, רב סמל המרפאה, היה איש גדול ממדים ועדין נפש שניכון בתכונה אנטי-יתושית מופלאה ומשחררת גם יחד. הוא היה נוחר. לא סתם נוחר הייתי אומר, כפי שלא סתם קראנו לו "המנסרה". קולות נחירתו היו שייכים לקולות של עולם הדמיון. קודם כל, הוא היה נושם אוויר אל ריאותיו הענקיות ברעש של מנוע במשאית ישנה בעת תאוצתו, בעיקר כאשר אחד המצתים איננו פועל, ואולי של מפולת סלעים בהרי הדולומיטים. נשיפתו, לעומת זאת, הייתה חדה וארוכה כצפירתה של אניית הטייטניק לפני צאתה להפלגה. שום דבר לא דמה לנחירותיו של ידידי אבוקסיס, אפילו לא נחירותיו של לזן חברי, קצין ניהול האש שלנו שהיה ידוע כ-"נחרן בלתי נלאה".
וכיצד תשאלוני, השפיעו נחירותיו של אבוקסיס על היתושים הרשעים שלנו? ובכן, יש המוכנים להישבע (ואני ביניהם) שראו במו עיניהם, אלפי יתושים הנשאבים אל תוך לועו של אבוקסיס בעת שאיבת האוויר – דבר אשר גם הקנה לו את השם "הובר" על שם שואב האבק הידוע, ועוד אלפים אחרים מועפים בבושת פנים אלפי מילין בעת נשיפתו, ובזכות זה קראנו לו גם "התותח".
"המנסרה-הובר-התותח" הושם לישון במסדרון שחיבר את דלת הכניסה עם אולמות השינה שלנו וכך חשבנו להשיג מספר יעדים: קודם כל, קצת שקט, אבל גם את הרחקת היתושים מאיתנו, הישנים באולם השינה המרכזי, ואם אפשר, גם הגברת השמירה על הישנים, וכי מי יעיז - חשבנו – להיכנס למקום כל כך רועש ומפחיד?
אבוקסיס היה מפקח של בתי ספר תיכוניים דתיים בצפון הארץ, איש משכיל ומעניין מאין כמוהו ועוד נחזור אליו בהמשך סיפורנו.
גם פרספר, רב סמל המטבח שנשלח לבשל לסוללה, נמצא כדמות מרתקת ביותר. כאזרח, פרוספר עבד בתור שומר בשער התעשייה האווירית ובמילואים, הוא העסיק את הטלפון בדברו אין ספור שעות עם ז'קלין זוגתו, בהגה דומה להפליא לשיר הטלפון הידוע. הידע והנחישות שלו בענייני אוכל, הותירו אותנו רעבים מחד ובה בעת, לא היטיבו עם לקיבתנו ולכן, ניצלנו חופשה ראשונה ועשינו לשחרורו המוקדם. מילא למות מרעב, אבל לסיים בגלל קלקולי קיבה? – חשבנו. כך, ביום בהיר אחד, מצאנו עצמנו אבוקסיס ואנוכי, במטבח הסוללה וכאן מתחיל גם סיפורנו זה.
ראשית דבר, ערכנו חיפוש יסודי במחסני המטבח ומצאנו אוצרות אמיתיים. עשרות רבות של שימורי בשר וירקות, ירושה מבורכת מאין ספור מנות קרב שעברו כנראה במקום זה. שקים מלאי קטניות מיובשות ואורז עמדו מוחבאים מעין. כמות מרשימה של תבלינים, ומה לא? בחישוב מהיר הבנו שאם לא נקבל כלל אספקה עד סוף המילואים, נסתדר טוב למדי עם מה שמצאנו במחסנים. מעודדים, יצאנו החוצה והתיישבנו על ספסל, וכמו שישבו כך נפלו עינינו על שפע פרי התאנים שבסביבתנו ומייד הבנו מה שפר חלקנו.
מאותו היום, ערכנו תורנויות יומיות לעבודות מטבח ולקטיף התאנים. לא היה צורך לרשום אנשים לתורנויות אלה כלל, תמיד נמצאו מתנדבים ועוד רבו על הכבוד לעבוד אתנו. לבוקר, הכנו להם ריבת תאנים ולצוהריים עשינו להם תאנים ממולאות בבשר, בישלנו להם צלי בתאנים, קינחנו להם עם תאנים בסירופ ואף עם תאנים ביין, אחרי שנהג אחד "השיג" לנו יין ממקום שאסור להזכיר. בערב, הוספנו להם תאנים לסלט ירקות ולקפה הגשנו עוגת תאנים. אבל לא רק על התאנים חיינו. בנוסף, השבחנו במובן את איכות האוכל ואת כמותו גם באמצעות אוצרות המחסנים שמצאנו קודם לכן, אבל האטרקציה של שרות המילואים ההוא נשארה התאנים.
הצלחתנו היתה מוחלטת. הקהל היה לרגלינו וידידי אבוקסיס החליט לנצל את המומנטום ולעשות מעשה. הוא ארגן מפגשים יומיים בהם חיילי הסוללה כונסו להשמעת הרצאות בענייני דיומא מפי חיילים אחרים, על פי העניין. ההשתתפות הייתה מלאה. צריך להבין מעט את המכלול האנושי של אותה סוללה על מנת לקלוט את גודל המעמד ואת הטוטליות שבהקשבה. איש לא נעדר ואיש גם לא ניסה להתחמק וכל זה בזכות מה? תאנים כמובן (וגם האיום שמי שלא בא, הולך לישון עם אבוקסיס…).
השמש של חודש אוגוסט יקדה עלינו והעבודה בעבורה נשלחנו למקום ההוא הפכה קשה ומייגעת. קרה ונאלצתי לרוץ בין העמדה בה הוצאתי נתוני ירי לתותחים לבין המטבח בו הפכתי שניצלים לצהרים, וחזור חלילה. מפקד הגדוד ביקר יום אחד את כוחותיו וזכה לאירוח של חמישה כוכבים ואני, כמעט והועברתי לשרת במטבח הגדוד. רק ברגע האחרון הצליח מפקד הסוללה לשכנעו שהצהרתי על שבחיי האזרחים אני עובד כטבח, נובעת מחוש הומור המשונה שלי, שאפילו אני עצמי מתקשה להבין לפעמים. מפקד הגדוד עזב ואחרי זמן מה התחלף וגם זה שאחריו התחלף ואני שרתתי בגדוד זה, ביחד עם חברים נפלאים, עוד כארבע עשרה שנים נוספות.
היום זקנתי והצבא שלחני הביתה לאחר כבוד ואני מתגעגע מאד לכל תקופת שירותי ומתוכה. לא אשכח במהרה את שרות המילואים ההוא. אמנם ידידי אבוקסיס כשל בחשובה שבמשימותיו – נחירותיו לא הבריחו את חיילי המשטרה הצבאית שבאו לחפש סיגריות ללא מכס לפני חזרתנו למולדת. הוא גם הוסיף מספר קילוגרמים להיקפו ויש אומרים שבזכות זה, החיילים שהחליפונו קיבלו שטח משוחרר מיתושים. זכות זו, עמדה לו בגדוד שנים רבות. אינני יודע היכן אתה היום אבוקסיס, אבל אני אוהב אותך ומעריץ אותך יא-"מנסרה" מאז ועד היום הזה.
ובאשר לתאנים, הרי לכם ממטבחו של גדודי הצה"לי, מתכון תאנים חלבי:
קלף שלוש תאנים לסועד ( שפוך מים רותחים על התאנים עד לכיסויים, המתן דקה, סנן וקלף). חתוך התאנים לרבעים.
- אם אתה חייל בשדה וקצת ברנדי מצוי בכליך, ערבב גביע שמנת או גביע אשל או גביע גיל או חצי גביע קוטג' עם שתי כפות ברנדי וכף סוכר ושפוך כל זה על התאנים.
- אם אתה נהנתן, ערבב גביע שמנת חמוצה עם שתי כפות ליקר תפוזים כל שהוא, ושפוך על התאנים.
אל תשכחו לקשט עם פלחי תאנים. בתאבון.
