יום שבת, 21 בפברואר 2009

לחבריי השאננים

באין מחר

אוֹי, כָּמָה אֱלוֹהִים מוּרְגָל,
שֶהֶעָבִים בִּשְמֵי אֵל עָל
רָבּים כל כָּך, צַחִים, רַכִּים,
מְלאֵי דְמָעוֹת שֶל מְבַכִּים
בְּאוֹר סְגַלגָל.

וּכְּשֶמִכּחוֹל, שְנוֹתָיו רַבּוֹת
ימְרָח מְעֶבֶר לַיקִיצוֹת
את זִיק הוּלֶדֶת יוֹם חָדָש
בְּעֲרִיסַת מָרוֹר, וּדְבש
הַמְדוֹנוֹת .

רִאשוֹן לַרִיב שָׂרוּע שָׂר
כּוּלוֹ עַווּת וּמְיוסָר
נוֹשֵׂא עָווֹן שֶל אֵיזֶה עַם
וּמִתְמַקֵח עֲבוּרַם
כְּמוֹ סַפְסָר.

מוּלוֹ טוֹעֶנֶת לָה גְבִירָה,
לגוֹי עָשִׁיר עָצוּם וָרַע
כְּשֶאֵת קִמְטֵי עוֹרָה שוֹטְפוֹת
טִיפּוֹת שֶל אֶרֶס הַנוֹטְפוֹת
בְּהָדָרָה...

וְגַם לַשֶבֶט יֵש טוֹעֵן
עוֹמֵד מוֹלָם חָכַם, זָקֵן
לָאֱלוֹהִים אוֹמֵר דְבָרָם
וּמְדָבֵּר בַּעֲבוּרָם
כְּמִתְרוֹקֵן:

"אוֹ אֱלוֹהַיי, הַבֵּט בַּהֵם,
גַבָּם שָבוּר, אָנָא רַחֵם
כֹּל אֳסָמֶיהֶם רְפָאִים
וְגוֹן חַייהֶם נְכָאים
אֵיך נִתְנָחֶם?
וְהשָׂטָן כְּלָל לֹא דוֹאֵב
מפִּרְפוּרֵי תינוֹק רָעֵב
לְצַד אִמוֹ, נָדַם לִבָּה
כּשֵיָבָש מקוֹר חֶלְבָּה
מִתוֹך כֵאֵב"

עוֹנָה לוֹ הַגבִירָה "הַשְׁקֵט,
יְהֵא נָא מַצְפּוּנְךָ שָקֵט
עַל לְשוֹנְךָ בְּצוּף צָפִים
מַה שֶכּוּלנוּ מְצַפִּים -
דִבְרֵי פוֹאֵט.
אַך אֵין מָזוֹן וְסוֹף חָיים
אֵיך עַלמֵי חֵן, בַּסַך בָּאִים
לַחרוֹש התֶלֶם בַּבָּשָּׁר
שֶׁל הַאָחֵר, יוֹגֵב אוֹ שָׂר
עַד נְכָאִים"

"וְאַת?" קוֹרֵץ לָה מְיוּסַר
"הַאִם עַמֵך, לִבּוֹ יוּסָר
אִם גַם לַגֵר, גַם לַיָתוֹם
יוֹסִיפוּ שְאֵרָה עַד תוֹם
מַתוֹק כַּמַר?"

וְרַק בִּקְצֵה הַהֵאֲרָה
כְּשֶהַבְּדִידוּת כְּעֲטָרָה
נִיצֶבֶת לָה בַּאֲדַרְתָה
כְּאֵם הַאִימָהוֹת דְמוּתָה -
שָרַה.

הַזְמַן, חוֹרֵט פָּנִים אַכְזָר
תַלְמֵי דְמַעוֹת הוּא לָה שָׁזַר
וְגַם עַתָה בּגְאוֹנָה
עֵת הִיא נוֹשאֵת אֵת יְגוֹנָה
כִּי כַּך נִגְזַר
שֶׁשֶׁבֶר לְהֲבִים יִנְהַם
וּפֵּלֶד חַד בּדַם זוּהָם
אַז מְעֵיִנֵיִה טָף הַדָם
כְּשֶׁרוֹאָה כֵּיצָד נָדַם
בֵּן אַבְרָהָם.

רַק שׁתִיקַתָה זוֹעֶקֶת יָא
מְעוֹמֵק שׁבִיל הַהָוָיה
וּמְאִירָה אֶת הַמַחְשָׁך
"הַיִתְרַפֵּא אֶת שֶׁנִנְשָך
כְּלֹא הָיָה?"

שָׁעוֹת, שָׁעוֹת נוֹתְנֵי הַטוֹן
מְעָב לְעָב, כְּמוֹ תֵּאַטְרוֹן
בּוֹשְׂמִים אוֹתָם דְבָרִים גָסִים
לֶאֱלוֹהֵי הַמַעֲשִׂים
בְּיַקִינְתוֹן.

וְהִנֵה, שׁוּב מִכְּחוֹל יָשָן
מַתְחִיל מוֹרֵחַ בְּעָשָׁן
עוֹד יוֹם נִגְמָר, לֵילוֹ יִפְרַח
בְּמַעֲבַר צְלַלִים כֹה רָך
כְּמוֹ פַּלְשָן

פִּתְאוֹם הָאֱלוֹהִים יטְמַן
יָדוֹ בְּגַלְגְלֵי הַזְמָן
וְלָה ילְחַש "שָרָה, רַק אַת
אֲפִילוּ לֹא מִילָה אַחַת
בִּמְזּומָן?"

"חָטַאתִי אֵל, מִתוֹך אֶתְגָר,
הִרְחַקתִי אֶת אוֹתָה הָגָר
מֵאָז שָנִים בוֹתְקִים גָרוֹן
וְאֵין רוֹאִים סוֹף לַחָרוֹן.
לֹא ימוּגר?"

זְקוּפָה עוֹמֶדֶת הִיא שָׂרָה
כְּמוֹ עֵץ הַדַעַת טוֹב וְרָע
וּמִסְבִיבָה כּל הַרָמִים
צוֹבְרֵי הַדַעַת בַּעָמִים
בּלִי אֲמִירָה.

מַשְפִּיל הַאֱלוֹהִים מַבָּט
הַאוֹרְלוֹגִין כְּבַר לֹא מוּשְבָּת
וְהַמִכְּחוֹל יצְבָּע שַחוֹר
אֶת הֶהָרִים, אֶת הַמִישוֹר
בְיַד חָרָט.

ורֵיחַ הַיַעְרָה שֵׁכַר
מַמְתָק לכל גָרוֹן נִיחָר
רַק יִלְלַת כְּלָבִים תִּצְרוֹב
בִּבשָׁר הַמָאֲזִין לַרוֹב
כִּי אֵין מָחָר...

אין תגובות: